מחלות מבוססות חלבון ספייק הינו תחום חדש ברפואה, אשר התפתח עם הגעתם של נגיף הקורונה, המחקר וההבנה כי חלבון הספייק הוא רכיב טוקסי ומייצר, ככל הנראה, את מירב הבעיות הרפואיות הנצפות הן לאחר תחלואה בנגיף הקורונה (לונג קוביד ולונג הול) והן לאחר "חיסוני" הקורונה השונים (ובמיוחד חיסונים מסוג mRNA).

חלבון הספייק הוא החלק החיצוני המהווה את מעטפת וירוס הקורונה ולו תפקיד חשוב בהתרבות וירוס הקורונה וחדירה אל מערכת הנשימה. בנוסף, בטכנולוגיית ה- mRNA ב"חיסונים" מוזרקים רכיבים ליפדיים (שומניים) המכילים בתוכם את הקידוד הגנטי של וירוס הקורנה (RNA). אותם ליפידים חודרים אל תוך הממברנה התאית, שם הם מועמסים על ריבוזומים (אברון בתא האחראי לייצור חלבונים) וגורמים לגוף לייצר מתוך תאי הגוף עצמו, את חלבון הספייק. כעת הופך הגוף עצמו, למיפעל ייצור של חלבוני ספייק.

בתוך תמיסת ה"חיסון" קיימים רכיבים נוספים שלהם אין תפקיד רפואי אך יש להם השפעה על הגוף: כולסטרול, פוליאתילן גליקול ועוד.

אותם חלבוני ספייק שכעת יצר הגוף עצמו, מסתובבים בגוף ומערכת החיסון הפוגשת אותם, מזהה אותם, לומדת את המבנה שלהם ומייצרת כנגדם נוגדנים.

בעבר היה מקובל לחשוב כי אותם רכיבים ליפידיים ואותם חלבוני ספייק נשארים בשריר באתר ההזרקה ומתפנים מהגוף לאחר מספר ימים, אך מחקרים חדשים מראים כי רכיבים אלו מתפזרים בכל הגוף, נוטים להיאגר במערכות מסוימות כגון: שחלות, אשכים, מוח, טחול, כבד ועוד ואינם מתפנים לעיתים גם חודשים ושנים לאחר קבלת ה"חיסון" לקורונה. הגוף הופך למעשה למיפעל לייצור חלבוני ספייק לפרק זמן לא ידוע לעת עתה.